איית צרעים
איית צרעים – סימן שבא הסתיו

ציפורים נודדות הן סימן שבא הסתיו. עת הימים נהיים קצרים יותר והטפרטורה באירופה וברמות הגבוהות של מרכז אסיה מתחילות לרדת – מתעורר בציפורים רבות השעון והמצפן המאותת להם כי בא הזמן לחלוף מעל ראשי הילדים והאנשים הגדולים המהלכים על שתיים, לחצות קילומטרים רבים, במרחבים הפתוחים של השמיים הכחולים – ובסופו של מסע ארוך ארוך לנוח, ולחרוף באפריקה. ובמקרה שלנו, מדרום לסהרה.

סיפור על עוף דורס שהוא גם עוף נודד
רצינו לספר לכם כאן על ציפור נודדת מוכרת פחות. פחות למשל מהציפור שהיא סימן מובהק לבוא הסתיו, היא הנחליאלי הקטן. וגם לא על החסידה עם מקורה האדום נספר לכם כאן, וגם לא על השקנאי ששק גדול ורחב ממתין מתחת למקורו לאסוף בו שלל דגים. היום נספר לכם על איית הצרעים, שהיא עוף דורס יפיפה בעל מוטת כנפיים של כמטר ועשרים, וגוף של כ-60 ס"מ. עם גחון לבן עד ג'ינג'י' ומנוקד וראש בצבע אפרפר.

חגות חגות בשמי מלון לביא… והסביבה

בשמיה של ארץ ישראל היפה שלנו חולפות איות הצרעים בחודש ספטמבר, בדרכן דרומה. ניתן לצפות בהן בעיקר במעופן בשמיים, מפני שהן חולפות בשמי הארץ, וממעטות לנוח כאן על האדמה. מסלול מעופן עובר בעיקר מעל מזרח הגליל ועמק יזרעאל, ומשם למערב הנגב, והלאה הלאה מכאן.

משום כך, כאשר אתם מגיעים אלינו לחופשה בקיבוץ לביא – אנא הרימו עיניכם למרומים, ואם תראו כ-20 פרטים של ציפורים העפות במבנה לא מסודר; כשצלליתן נראית מכאן, מהאדמה הטובה, עם ראש צר ובולט, זנב ארוך וכנפיים אליפטיות – דעו שזו היא איית הצרעים היפה, שעפה חגה מעל ראשינו עם חצי מיליון החברות שלה, בדרכה מאירופה ומהרמות הגבוהות של מרכז אסיה, עד לאפריקה החמה, דרומית לסהרה. עד שיאותת להן שוב שעונן – שעת לחזור מעל ראשינו נטויי הצוואר, המחפשים אותן דואות במעופן מעל מלון לביא והסביבה, הלאה הלאה חזרה לאכול זחלי דבורים וצרעות באירופה השכנה.